<h1>פסקי הרי"ד — ב"מ</h1>
<h2>דף יח.</h2>
[ב"מ ס"ה ע"א] מרבין על השכר כול', מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והאי כיון דלא מטא זימניה למיגבי לאו אגר נטר לי הוא מישוא הוא דשויא הכי, והאי דקאמ' ליה אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך בעשר סלעים לשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה, סיפא כיון דזביני נינהו בעי מישקל זוזי מהשתא הילכך אגר נטר לי הוא ואסיר. אמ' רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא [ויקרא כ"ה] כשכיר שנה בשנה יהיה עמך, שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא (לבסוף) לשנה אחרת.
[ב"מ ע"ג ע"א] אמ' להו שמואל להנהו דשבשי שיבשי סייעו והפיכו בארעא כי היכי דניקני לכו גופה דארעא, ואי לא הויא כהלואה ואסיר. פירש המורה בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להן לגרן תבואה חדשה, סייעו בגופא דארעא בחריש ובקציר מעט, ואי לא הוי כהלואה סאה בסאה, ואינו נראה לי חדא דשבשי שיבשי לשון שריגים משמ', ותו דלקמ' [ע"ד ע"ב] שרינן להלות לאריסין חיטין בחיטים לזרע בלי שום סיוע בקרקע, ותו דהתם הוה ליה לתלמוד' לסדורי להאי מילתא ולאו הכא, ותו דכת' בגמרות פי' דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואי יהבי להו טפי פורתא מיתחזי כריבית. משום הכי נר' לי לפרש דשבשי שיבשי הן פועלין הזומרין את הכרם ומשכירם בעל הכרם לזמור את כרמו בכך וכך, וכיון שהשלימו לזמור דין הוא ליקח שכירותם ופעמים שבעל הכרם מאחר להם שכירותם עד שיוליך כל הזמורות בביתו, ונותן להן מן הזמורות במתנה יותר על שכירותם ומיחזי כהלואה מה שמאמינים לו שכרם ומה שמוותר להם מיחזי כריבית, משום הכי אמ' הפיכו בארעא דמיחזי כמאן דקני לכו ארעא לשכירות ועדין לא נשלם שכירותכם, ומה שיאחר להם לפרוע לא יהא הלואה דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ומה שיוותר לכם מן הזמורות לא מיחזי כריבית אלא מתנה הוא דיהיב לכו, אבל אי לא תסייעו בארעא מכי השלמתם לזמור כלתה שכירותכם והויא הלואה גביה.
[ב"מ ק"י ע"ב] ת"ר מנין לשכיר יום שגובה כל הליל' ת"ל [ויקרא י"ט] לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום ת"ל [דברים כ"ד] ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, ואיפוך אנא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, פי' כדאמרן באיזהו נשך [ס"ה ע"א] כשכיר שנה בשנה, שכירות של שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת, אלמ' לא מישתעבד ליה לשכיר יום עד שתשקע החמה, וכי כת' לא תבוא על כרחיך בשכיר לילה תוקמי' שנשתעבד לו לבקר משכלתה שכירותו, וכן לא תלין נמי לא תוקמיה בשכיר לילה דהא לא מישתעבד ליה עד הבקר.
[ב"מ ע"ג ע"א] אמ' להו רבא להנהו דנטרי באגי הפיכו בבי דרי כי היכי דתימשיך שכירות דידכו עד ההיא שעתא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, וההי' שעתא אוזולו הוא דקא מוזיל גביכו. פי' שומרי הקמות היו עד הקציר, ואמ' להם הפיכו בבי דרי שתסייעו את בני הבקעה בדישת התבואה בגרן בהולכה ובהבאה סיוע פורתא, לפי שבשביל שאתם ממתינין ליקח שכרכם עד גמר פירות הגרן הן נותנין לכם מתנה יותר על שכרכם ומיחזי כריבית דאגר נטר לי, לפיכך סייעו אותם כדי שיהא שכר פעולתכם נמשך עד כלות הגרן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ואין כאן המתנה ואם יוסיפו עליהם אין זה שכר המתנת שכרכם אלא מתנה בעלמ' הוא דיהיב להו.
<h2>דף כא:</h2>
[ב"מ ט"ז ע"א] ועד אימת ניחא ליה דניקום בהימנותיה, אמ' רב הונא עד שעת העמדה בדין. פי' עד שיטרפוה מן הלוקח ויעמידוה בדין, אבל משעמד בדין והוחזק הגזלן ברשע גלי דעתיה דלא מהימן הוא, ואם לקחה אחרי כן לאו לאוקומה קמי לוקח בעי. רב חייה בר אבה אמ' עד דמטיא אדרכתא לידיה. פי' עד שיחייבוהו בית דין לפרוע ללוקח מעותיו, ועמד הגזלן במרדו עד שכתבו פסק דין ונתנו ללוקח על נכסיו של גזלן שבכל מקום שימצאם יחזיק בהם, והינו תשעים יום כדאמרי' בהגוזל [ב"ק ק' ע"ב], רב פפא אמ' עד דמתחלן יומי דאכרזתא. פי' לאחר שמצא לוקח זה קרקע משל גזלן, ובא לבית דין והן מכריזין שכל מי שרוצה לקנות קרקע יבוא ויקנה, כדאמרי' בערכים [כ"א ע"ב] שום היתומים שלשים יום כול'. והילכת' כרב פפא.
<h2>דף כג:</h2>
[ב"מ קי"ג ע"ב] ותניא אידך בעל חוב שבא למשכן לא יכנס לביתו וימשכננו, אלא עומד בחוץ והלה נכנס מוציא לו משכונו שנ' בחוץ תעמוד. שליח בית דין שבא למשכן נכנס לביתו וממשכנו. ולא ימשכננו דברים שעושה בהן אוכל נפש, ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר, מטה ומטה ומפץ לעני, לו אבל לא לאשתו ובניו. כדרך שמסדרין (בערכים) בבעל חוב כך מסדרין בערכים כלפליא עיקר סידור בערכים כת', אלא כדרך שמסדרין בערכים כך מסדרין בבעל חוב, פי' הסידור הוא שמניח לו צרכי חייו והשאר גובה ממנו, והוא מזון י"ב חודש וכסות ל' יום [עי' ערכין כ"ג ע"ב].
